<h1>משמע</h1>
<h2>דף מד.</h2>
כתב הגאון ר' יצחק ז"ל הלכתא המלוה את חבירו על המשכון שומר שכר, לא שנא משכנו בשעת הלואתו ולא שנא משכנו שלא בשעת הלואתו. דאע"ג דלר' אליעזר [מ"ד ע"א] משכנו בשעת הלואתו שומר חנם, הלכתא כר' עקיבא וכטעמא דרב יוסף בשומר אבדה. ולא שנא הלואו פירות ולא שנא הלואו מעות בכולהו שומר שכר הוי, שאם אבד או נגנב והיה המשכון כנגד החוב אין למלוה על הלוה כלום, אלא יצא משכונו בחובו ואם החוב יותר על המשכון משלם הלוה היתר על המשכון ואם (החוב יותר על) המשכון יותר על החוב משלם המלוה ללוה היתר על החוב, ואם אבד באונס ששומר שכר פטור גם המלוה על המשכון פטור וגובה חובו מן הלוה עד גמירה וצריך שבועה כשבועת השומרין. והגיה הראב"ד ז"ל אנן לא סבירא לן הכי, דהיכא דמשכנו שלא בשעת הלואתו כיון דקיי"ל כר' יצחק דאמ' קונה משכון, דהא אמרי' שלא בשעת הלואה דכולי עלמא אית להו כר' יצחק וקונה לגמרי משמע ואפילו באונסי' נמי מחייב עלה המלוה בתשלומין ואי שוה שיעור זוזיה אבד מעותיו, אבל אם משכנו בשעת הלואתו הוי שומר שכר לאיחיובי בגנבה ואבדה אבל מאונסין פטור. וכן כתב הר"ז ז"ל. אבל הגאונים ז"ל כולן הסכימו כדברי הרב ר' יצחק ז"ל שאמר משכנו שלא בשעת הלואה לא הוי אלא כשומר שכר, דאע"ג דקני ליה מדר' יצחק, דאמר מנין לבע"ח שקונה משכון וכו' אין כל ההנאה שלו, ואדרבה יש (ממונו) [ממנו] הנאה גדולה לחברו שהוא מחזירו אצלו, ועוד שאינו משתמש בו ומעותיו של זה בטלית אצלו, לא מצינו שואל שיהא אסור בשאלתו, [ו]מלוה שנשתמש בו מעלה שכר ללוה, ואע"פ שקנה אותו למקצת דברים שאינו נעשה מטלטלין אצל בניו כיון שאין כל ההנאה שלו אינו נעשה עליו אלא שומר שכר, ומה שאמר בכאן אימר דאמ' ר' יצחק משכנו שלא בשעת הלואתו, משכנו בשעת הלואתו מי אמר, לא על דרך הבירור הוא אלא על דרך הספק, לומר לך שלא שמענו ממנו דבר זה בפירוש, ואפשר שלא אסרו אלא בשמשכנו בשעת הלואתו וכדכת' קרא ולא תוקמא בתנאי, אבל אפשר גם כן לומר דאפילו משכנו בשעת הלואתו נמי דינו כן, וכשהגיעו שם במסכת גיטין [ל"ז ע"א] ושנו בבריתא שהמלוה על המשכון אינו משמט, אמרו דאיתא לדר' יצחק ואפי' משכנו בשעת הלואתו. תדע, שהרי אמרו במלוה שיש עליה משכון מקודשת משום דר' יצחק והך לישנא משכנו בשעת הלואתו (משכנו)
